החלטה בתיק תא"ק 21979-05-11

1.         זוהי בקשה לרשות להתגונן כנגד התביעה שבה נתבעה הנתבעת מכוח ערבותה לחייבים העיקריים שהם הוריה בסכום של 197,738 ש"ח.

להלן עיקר טענות המבקשת בתצהיר:

א.         התובע לא תבע את החייב העיקרי והיה עליו לעשות כן ולמצות את ההליכים נגדו בטרם תוגש תביעה זו.

ב.         הלווים שילמו לתובע מדי חודש עד שנת 2002, עת מונה כונס נכסים מטעם התובע לחנויות 1,9 ו-11.

ג.          הכונס מכר חנויות 1 ו-11 תוך סילוק הלוואה מספר 89535/623-2 בסך של 39,677 ש"ח. התובע העביר קופת גמל על חשבון שתי ההלוואות.

ד.         הלווים העמידו חנות מספר 9 כבטוחה להלוואה.

ה.         מיום קבלת ההלוואה עד היום התובע לא פנה לנתבעת בעניין ערבותה.

2.         הצדדים זומנו בפני לשמיעת ההתנגדות ובמהלך הדיון נחקרה המבקשת על תצהירה.

            המצהירה נשאלה למקום מגוריה והיא השיבה שעד לנישואיה היא גרה עם הוריה ומאז נישואיה עברה לגור במושב מדרך עוז.

            המצהירה נשאלה אם היא עדכנה את התובע בדבר כתובתה החדשה והיא ענתה: " לא ראיתי צורך להודיע לבנק", ראה עמוד 1 שורה 20.

            המצהירה נשאלה אם היא ידעה שפועלים לממש את הנכסים והיא השיבה שלא.

            המצהירה אישרה דבר היותה ערבה אך טענה שלא ידעה על מה היא חותמת, ראה עמוד 2 שורה 10.

            לטענת המצהירה, היא ידעה על כינוס הנכסים וסברה שתמורת הנכסים שימכור הכונס עשויה לכסות את החוב, ראה עמוד 2 שורה 14.

            המצהירה לא ידעה מה היא יתרת ההלוואה ומה שווי הנכסים שנמכרו.

            המצהירה נשאלה אם כן מדוע היא טענה קודם לכן שיש בתמורה שהתקבלה ממכירת הנכסים כדי לכסות את ההלוואות והמצהירה לא ענתה ישירות לשאלה זו.

            המצהירה הכחישה כי היא קיבלה מכתבים כלשהם מהתובע, ראה עמוד 3 שורה 30.

3.         שני הצדדים סיכמו טענותיהם בפני וכל צד חזר על גרסתו. לטענת המבקשת המשיב לא שלח לה כל מכתב שלפיו הלווים אינם מקיימים את התחייבותם ושברצון הבנק לתבוע אותה. כן טענה המבקשת שלא כל הסכומים ששילמו החייבים העיקריים נוכו מיתרת החוב וכי לפי הודעת הכנ"ר שווי הנכסים של החייבים העיקריים שנמכרו הינו כ-300,000 ש"ח ובסה"כ יוצא שהחייבים העיקריים שילמו כ-400,000 ש"ח.

            המשיב טען בסיכומיו לעומת זאת, כי המבקשת לא הציגה תחשיב לתמיכה בטענותיה בעניין הסכומים.

4.         הלכה ידועה היא, כי די לו למבקש רשות להתגונן להצביע על הגנה לכאורה נגד התביעה כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו למתן רשות להתגונן.